בזכות השיר "מיכל" והזכייה ב"כוכב הבא" הפך אליאב זוהר לשם מוכר בכל בית. כעת הוא עובד על אלבום שני, שממתין לצאת כשהמצב הביטחוני יירגע והאווירה הלאומית תשתנה. בשיחה עם "שומרי הסף" הוא מספר על שיתופי הפעולה שלו עם אמנים אחרים, על התגובה של מיכל לשיר שהפך אותו לכוכב ועל העמדה הפוליטית שלו

מבחוץ העבודה במסעדה היוקרתית בדרום הארץ הייתה נראית אטרקטיבית, אבל שורת עדויות של עובדות במקום ששוחחו עם "שומרי הסף" מצביעות על ניצול לכאורה, התעמרות וגזלייט מתמשך מצד הבעלים. "לא קיבלנו את כל הכסף שהגיע לנו, והוא גם היה מתערב בחיינו האישיים", הן מספרות. הבעלים בתגובה: "מי שרוצה להיפגש בבית משפט – אגיע"

כששומעים את המילה "טרור" הדופק שלנו מואץ והפחד משתלט. אבל מה אם הפחד הזה הוא לא רק רגש – אלא כלי פוליטי בידי אנשים שיודעים לעשות בהם שימוש? כך 7 באוקטובר הפך לצלקת קולקטיבית אבל גם השפיע על המבט המערבי על טרור והקשר שלו למדיניות

לאחר זוועות השואה ורצח העם ברואנדה, מצאו ירושלים וקיגאלי שפה משותפת של זיכרון והזדהות. הקשר בין המדינות נשען על טראומה קולקטיבית, אך מתורגם לשיתופי פעולה מעשיים וחוצי תחומים. כך מה שהחל בהנצחה הפך לברית אסטרטגית – מודל ייחודי של דיפלומטיית זיכרון במציאות פוליטית סוערת