הממשלה נגד הממלכתיות – הסיבוב האחרון

מאז השביעי באוקטובר, המילים "ועדת חקירה" מהדהדות בכל פינה במדינה. כעת, כשסיום המלחמה נראה באופק, מתנהל מאבק על אופייה של הוועדה שתחקור את האסון הנורא ביותר בתולדות במדינה, ויש שיגידו האסון הנורא ביותר לעם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה. הממשלה דוחה את הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית ומציעה חלופות אחרות, אך ההבדל ברור: זוהי הכרעה בין חקר האמת לבין טיוחה, בין אחריות לאומית לבין אינטרסים פוליטיים צרים, בין הישרדות פוליטיקאים על כיסאם להישרדותם של נפגעי המלחמה ומשפחותיהם. הבחירה בין ועדת חקירה ממלכתית או כל חלופה אחרת היא למעשה בחירה בין שימור הממלכתיות הישראלית לבין המשך פירוקה הכואב.

יש רגעים בהם גם מילים נדושות הן המדויקות ביותר לתיאור המציאות. "צביעות" היא בדיוק מילה כזו כשמדובר בהתנהלות הממשלה בסוגיית ועדת החקירה. זו אותה ממשלה שזעקה בתקופת הרפורמה המשפטית על כך "שהשופטים בוחרים את עצמם" בוועדה למינוי שופטים – טענה שגם היא שנויה במחלוקת נוכח הרכב הוועדה הנוכחי. והנה עכשיו, אותה ממשלה דורשת בתוקף להיות זו שתבחר או תעצב את הרכב ועדת החקירה לאסון הנורא בתולדות המדינה. אותה ממשלה שפסלה את יוזמת הרמטכ"ל להקים צוות תחקור חיצוני בראשות שאול מופז, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, בטענה שאין זה ראוי שהצבא יחקור את עצמו, דורשת כעת להיות זו שתחקור את עצמה. בהתאם לכך, השאלה המתבקשת היא: איך ייתכן שמי שהתנגד בתוקף לכך ששופטים ימנו שופטים, ושהרמטכ"ל ימנה צוות חקירה חיצוני, דורש כעת להיות זה שיבחר את מי שיחקור את התנהלותו הוא?

"רק ועדת חקירה ממלכתית תבטיח שתשובות אלה יינתנו, רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לגלות את האמת ורק ועדת חקירה ממלכתית יכולה להבטיח שמעשים נפשעים כאלה לא יחזרו על עצמם לעולם". על הציטוט הזה חתום ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו, בשנת 2022 כשדרש ועדת חקירה ממלכתית בנושא הרוגלות. המילים כדורבנות.

הפעם הראשונה בה קיבל המונח "אחריות" משמעות חדשה בפוליטיקה הישראלית הייתה לאחר אסון מירון. אז טבע השר לביטחון לאומי לשעבר אמיר אוחנה את המשפט המפורסם: "אני אחראי – אך אחריות אין פירושה אשמה". מי היה מאמין שמשפט ציני זה יהפוך לנוסחת הקסם של כל פוליטיקאי שבורח מאחריות. המילה "אחריות", על פי האקדמיה ללשון העברית, היא "מצב שבו אדם מקיים חובותיו ונושא בתוצאות אם פעל שלא כדין, גרם נזק וכדומה". פשוט וברור – אחריות היא לקיחת אשמה במקרה הצורך. או כפי שניסח זאת בעבר ראש הממשלה עצמו: "גלגול כזה של אחריות עוד לא ראיתי מימי. אחריות זה לא לדבר אחריות. אחריות זה לשאת באחריות".

אחריות היא לב ליבה של מנהיגות, תנאי בסיסי לנבחר ציבור. אך כעת, כשנדרשת אחריות אמיתית בעקבות האסון הנורא מכולם, הממשלה בוחרת להתחמק מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. החוק העניק לממשלה את הסמכות למנות ועדת חקירה ממלכתית מתוך אמונה תמימה שהפוליטיקאים יהיו אחראים מספיק להפעיל סמכות זו כשנדרש. אולי בעבר הם אכן היו כאלה, ובימנו?

אך הסיבה המוסרית החשובה ביותר להקמת ועדת חקירה היא לעשות צדק לנרצחי השבעה באוקטובר, צדק לחללי מלחמת חרבות ברזל, צדק לחטופים הנמקים ברגעים אלה ממש במנהרות הרשע בעזה ולאלה שגופותיהם עדיין מוחזקות בידי החמאס וצדק חשוב לא פחות למשפחותיהם. רוב המשפחות הללו דורשות את הקמתה של ועדת החקירה הממלכתית, לא מתוך רצון לנקמה או הטלת אשמה, אלא מסיבה אנושית ופשוטה – להבין מה קרה ליקיריהן באותן שעות ארורות, להבין מדוע לא הגיעה אליהם עזרה ולהבין מדוע לקח לממשלת ישראל ולצה"ל כל כך הרבה זמן להתעשת.

שרים בכירים בממשלה טוענים כי שחרור חטופים בעבור שחרור מחבלים אסירים יוביל לאסון הבא. אך הם מחמיצים את הסכנה האמיתית: היעדר חקירה מעמיקה על השבעה באוקטובר. אם לא נחקור ברצינות את מה שקרה, אם לא נלמד את לקחי האסון הנורא הזה, אנשים עלולים שוב להירצח במיטותיהם ולהיגרר מבתיהם יחפים וכבולים אל מנהרות האויב. חברי "מועצת אוקטובר", שהוקמה על ידי משפחות אלה ממש במטרה לדחוף להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ניסחו זאת באופן שבו כל אזרח במדינה צריך לקרוא ולהפנים: "אנו אזרחי ישראל ששילמו את המחיר היקר ביותר באסון ה-7 באוקטובר דורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כדי למנוע את ה-השבעה באוקטובר הבא". עלינו להקשיב לאנשים הללו ביראת קודש ולמלא את בקשתם הצודקת.

אני סמוך ובטוח, אולי בתמימות, שבסופו של דבר תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את אירועי השבעה באוקטובר. אך המשבר הפוליטי הנוכחי מוכיח שנדרש שינוי עמוק ויסודי הרבה יותר. הגיע הזמן להבין שאסור, פשוט אסור, להשאיר את סמכות הקמת ועדת חקירה ממלכתית בידי הממשלה, שום ממשלה. נדרש שינוי חקיקתי מהותי והעברת הסמכות לגוף עצמאי ובלתי תלוי, שיוכל לבחון בצורה שקולה ועניינית את הצורך בהקמת ועדה שכזו. בין אם על ידי הקמת גוף חדש ועצמאי – שאת תקציבו ניתן לגייס על ידי סגירת אחד או כמה מהמשרדים המיותרים שעדיין מתפקדים בממשלה – ובין אם על ידי העברת הסמכות הבלעדית למבקר המדינה.

ולממשלת ישראל אני פונה – עשו את המעשה הממלכתי והאחראי והקימו את ועדת החקירה הממלכתית ללא דיחוי נוסף. מגיעות לציבור תשובות אמיתיות על המחדל הנורא, ומגיעה לו הנהגה שאחריות ניצבת בגאווה בראש סדר העדיפויות שלה. מגיע לציבור להפוך את צלקות השבעה באוקטובר לאבני היסוד שעליהן תיבנה מחדש מדינת ישראל – לא רק חזקה יותר, אלא גם ראויה יותר, ממלכתית יותר ובעיקר, בעיקר שלמה יותר.