מוזיקה אולד סקול, רוח חדשה: הדרך של "לא רק הנכד של אלתרמן"

נתן סלור, מוזיקאי ויוצר מוכשר, גדל בצל המורשת המשפחתית המפוארת של סבו המשורר האגדי נתן אלתרמן ואמו המשוררת תרצה אתר. למרות הייחוס המשפחתי המחייב, סלור הצליח לבנות לעצמו דרך אישית ומרשימה בעולם המוזיקה, כיוצר וכזמר. בריאיון מיוחד הוא פותח את ליבו ומדבר על ההתמודדות עם הציפיות מהמשפחה ומהחברה, על הרגעים בהם ניסה לברוח מהשם הגדול של משפחתו, ועל הדרך בה למד לחבק את המורשת המשפחתית ולהשלים איתה.

האם אתה מוצא את זה מעליב שמקשרים אותך לנתן אלתרמן, ולא מתייחסים קודם כל לאמן שאתה?
"מאז ומתמיד השאלה הזו רדפה אותי. אולי בעבר זה באמת הציק לי, היום אני כבר לא מתרגש מזה. עם הזמן שחררתי את הדבר הזה. בטח כשאני מבין שזה כל כך מרגש אנשים. בעבר זה היה יכול להטריד אותי, אבל היום אני מבין שזה חלק ממה שאני".

סלור מספר שכשביצע שיר בטקס פרס ביאליק לפני כ-20 שנה, המארגנים ביקשו ממנו לציין שהוא נכד של נתן אלתרמן. "אמרתי, מה אני אגיד לא? ברגע שהקהל שמע את זה, כל האולם התמלא התלהבות. היום כבר יותר מכירים אותי כאמן שאני".

יש בך משהו שמתכחש לייחוס המשפחתי?
"לא, אבל היה שלב, במיוחד בתור צעיר, כשהייתי סטודנט ברימון, ש'התכחשתי' לזה. הייתי שמח שבשם המשפחה שלי, סלור, אף אחד לא ידע מי אני. לא רציתי שהשם הזה יפגע בתפיסת זהותי. אחד הרגעים הזכורים לי היה כשלויתי זמרת בנגינה על הפסנתר בשיר כמו 'כלניות', אז חשבתי בלב 'זה סבא שלי שכתב את השיר הזה'. הרגשתי קצת מבוכה."

במהלך תקופת לימודיו בבית הספר ובצבא, הוא נתקל לא פעם בשאלות על המורשת המשפחתית. "הרס"ר היה מראה לי שירים שהוא כתב, והיו אפילו מצבים מצחיקים כמו כשהייתי מקבל פטורים בתורנויות בגלל השם שלי."

האם הרגשת שציפו ממך במשפחה להמשיך בכיוון האומנותי?
"לא ממש. את סבא לא הכרתי, ואמא נפטרה כשהייתי בן חמש. לא הרגשתי את הציפיות האלה כילד. תמיד ניגנתי ויצרתי, אבל לא קישרתי את זה למורשת המשפחתית."

למרות זאת, סלור מספר שלימים הלחין שירים על טקסטים של בני משפחתו. על הציפיות מהסביבה הוא מספר, כי במהלך לימודיו בתיכון ביקשו ממנו להדליק משואה בטקס, והוא סירב. "הם ממש הכריחו אותי כי הייתי 'הנכד של' ואמרו שאני נציג המשפחה. בתור מחאה, עליתי להדליק את המשואה כשאני עם הגב לקהל, הייתי ילד מורד."

כמוזיקאי, איך אתה מתאים את עצמך למציאות המוזיקלית בישראל?
"זה עשוי להפתיע, אבל הז'אנר שבו אני פועל מצליח וממלא אולמות. נכון, הקהל שלי הוא בדרך כלל יותר בוגר, אבל יש גם צעירים שמגיעים להופעות. אני משתדל לשלב בתוכם שירים יותר מודרניים, למשל כשאנחנו עושים מחוות בקאמרי, מביאים איתנו גם זמרות צעירות כמו נונו ורוני דלומי".

במהלך הקריירה שלו, סלור נשאר נאמן לסגנון המוזיקה שלו, למרות שניסה לעיתים להתנסות בסגנונות שונים. "החומרים שלי עדיין אולד סקול, עם נגיעות של פעם. עשיתי ניסיונות אלקטרוניים, אבל אני פחות פונה לז'אנרים אחרים".

במילים אלה, סלור מראה כיצד הוא מצליח לשלב את המורשת המשפחתית עם הצרכים האישיים והאמנותיים, ולהיות נאמן לעצמו כאמן, כל זאת תוך שמירה על קשר עם הקהל שגדל על שירים ישנים, אך גם סקרן ומעודכן במה שקורה כיום במוזיקה הישראלית.