הצד האפל של העבודה במסעדה היוקרתית: "בפנים זה היה סיוט" | תחקיר

המסעדה היוקרתית "ל", הממוקמת בדרום הארץ, הפכה לשם דבר בזכות האווירה היוקרתית, האוכל המשובח והשירות הבלתי מתפשר. המקום משך אליו מאות סועדים מדי ערב, ושימש כמוקד בילוי מועדף בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. אך מאחורי הקלעים, הסיפור היה שונה בתכלית: עדויות שהגיעו לידי שומרי הסף מדברות על ניצול, מניפולציות רגשיות, השפלות וגניבה שיטתית של שכר המלצריות שעבדו בה.

העובדות במסעדה היו לרוב צעירות בגילי 22-16, שנבחרו על פי סטנדרטים מחמירים של יופי. מנהל המקום, העניק להן בתחילה תחושה שהן חלק ממשהו גדול ומכובד, אך במהרה הבינו שהן לכודות תחת שליטתו המלאה. "בהתחלה חשבתי שזו הזדמנות טובה לעבוד במסעדה כזו נחשבת ולעשות הרבה כסף לפני הגיוס שלי, אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו לא בסדר", מספרת ע', שהחלה לעבוד במקום בגיל 17 בלבד. "הוא רצה לשלוט בכל פרט – איך נתלבש, איך נדבר, עם מי נצא, ואם נוכל בכלל לעזוב את העבודה".

"אין ברירה אלא להסכים": מניפולציות רגשיות והתעללות פסיכולוגית

שיטת העבודה של המנהל התבססה על שליטה מוחלטת בעובדותיו, תוך ניצולן על ידי שליטה כלכלית והרגשית, מעידות הבנות ששוחחו עמנו. נ', שעבדה כשנה במסעדה מספרת: "היו פעמים שבהן הוא היה מתפוצץ עלינו מול כולם. צורח שאנחנו חסרות ערך, עצלניות או לא נאמנות, רק כי לא יכולנו להגיע למשמרת מסוימת. אני זוכרת שפעם אחת ביקשתי חופש מראש כי היה לי יום הולדת לחברה טובה שלי, והוא פשוט צעק עליי מול כל צוות המטבח והלקוחות: 'את רואה רק את עצמך, לא אכפת לך ממני ומהמסעדה, אני חשבתי שאת אחרת אבל עשית עליי יד אחת כמו כולן. את לא שווה כלום'. עמדתי שם קפואה ולא ידעתי איך להגיב. זה היה משפיל". א׳ מוסיפה כי המנהל תמיד גרם למלצריות להרגיש רע עם עצמן כשהן סירבו לבקשותיו: "אם היינו אומרות לו 'לא', הוא מיד היה מאשים אותנו שאנחנו לא מכבדות אותו ושאנחנו כפויות טובה".

מ׳, שעבדה במסעדה 4 שנים מוסיפה כי המנהל מצא עם השנים דרך נוספת ויצירתית יותר להפעיל עליה מניפולציה רגשית: "יום אחד סיפרתי לו שראיתי מעיל יפה בחנות הסמוכה, אבל שאין לי מספיק כסף לקנות אותו, למחרת הוא הביא לי אותו ואמר: 'מתנה ממני כי את עובדת נאמנה יחסית לשאר'. בהתחלה התרגשתי, איך אותי הוא בחר מכולן, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא באמת מתנה – זה היה כלי לשליטה שלו עליי. כל פעם שסירבתי לבקשותיו, כמו להגיש עוד משמרת למרות שלא יכולתי, או שהעזתי להביע דעה על הדרך בה המסעדה מתנהלת, הוא הזכיר לי את המעיל ואמר: 'חבל שקניתי לך אותו עם כל הבלבולי מוח שלך, את כמו כל החברות שלך שעובדות בעסק שלי והורסות לי אותו״ – השתתקתי".

נ׳ מספרת שכשרצתה להוריד את מספר המשמרות בגלל שגילו לאחותה הגדולה את מחלת הסרטן, היא ניגשה לדבר עם המנהל ביחידניות בתקווה שיבין ויתחשב בה, אך התשובה של המנהל הותירה אותה המומה. הוא קבע שאם היא לא יכולה לעבוד 6 פעמים בשבוע, הרי שהיא תיאלץ לסיים את עבודתה במקום. לדבריה, הוא אף לא הביע חמלה על מצבה והוסיף שגם לו יש צרות וכי "אלה החיים ועם זה צריך להתמודד".

שליטה במסווה של דאגה: התערבות בחיים האישיים

מעבר ליחסי העבודה, לפי העדויות של הבנות, המנהל התערב באופן חודרני בחייהן האישיים. "היה לי דייט שתכננתי מראש, וכשאמרתי לו שאני לא יכולה להגיע למשמרת, הוא אמר לי: 'תבטלי את זה, אל תצאי איתו, הוא לא בשבילך', למרות שלא היה לו מושג במי מדובר – הוא אמר ועשה הכל כדי שנגיע לעבוד", מספרת ע'. "גם אימונים ספורטייבים לא באו בחשבון כשאת עובדת במקום. אין דבר כזה להתאמן. תבואי לעבוד או שתתפטרי", הוסיפה א', שעבדה במסעדה 3 שנים.

ש', שעבדה במסעדה שנתיים, מתארת כיצד המנהל גם ניהל קשרים רומנטיים עם עובדותיו תוך ניצול כוחו. "הוא ידע לבחור את הבנות הכי פגיעות, שהכי צריכות כסף. הוא הציע להן יחס מועדף או קידומים, אבל אם הן ניסו לסיים את הקשר – הן היו מושפלות מול כולם בצעקות על כך שהן לא שוות כלום ושהוא הציל אותן. לא היו עוברים כמה ימים והן היו נעלמות והוא היה תופס לו מישהי חדשה לנצל".

לדבריה, היו מקרים שבהם העובדות נראו יוצאות ממשרדו הפרטי באופן קבוע, גם בשעות הלילה המאוחרות. "כולנו ידענו מה הם עושים שם, אבל אף אחד לא היה פוצה פה בקשר לזה כי המנהל איים שמי שתתערב לו בחיים האישיים הוא יתנקם בה באופן אישי מחוץ לעבודה" מוסיפה ע'.

"ראינו אותו מתחבא עם מלצריות בשירותים ואז פתאום יום אחרי הוא התפרץ עליהן מול כולם והעיף אותן מהמשמרת. זה היה מחזוריות של התעללות רגשית כלפיהן, כאב לי עליהן", מספרת מ'. א' מוסיפה כי היא לא פעם ראתה שהוא שולח הודעה לאותה עובד ״נבחרת״ שתעלה אליו למשרד לכמה דקות. "כולנו ידענו מה קורה שם ושככה הוא משחק בה ובכל עובדת אחרת שהוא מחליט שתיפול לרגליו, ודרכה הוא גם היה שולט בכסף שלנו. הוא פתאום היה יוצא בהודעה שרק היא יכולה לגעת בקופה ולחלק לנו טיפים. הוא ידע שאם יבקש שתוציא לו מהטיפים 400 שקל, סתם כי בא לו, היא תעשה את זה ותחפה עליו מולנו".

המניפולציה הכלכלית: איפה הכסף?

לצד ההשפלות וההתערבות האישית, העובדות גילו שהן לא מקבלות את מלוא שכרן. פעם אחר פעם המנהל היה נוגע בכספי המלצריות ללא אישורן ומאשים אותן על כך שהיו חוסרים בקופה שהוא היה צריך להשלים מהטיפים.

נ', שעבדה במסעדה במשך שנה, מספרת כיצד המנהל דאג שרק המלצרית שניהלה איתו קשר רומנטי תיגע בקופה. "הוא לא הרשה לאף אחת אחרת לסגור את הקופה. אם היה חוסר, הוא האשים אותנו כל פעם והיה לוקח את הכסף. כשדרשנו לפתוח מצלמות ולברר לאן נעלם הכסף הוא היה מתעצבן ואומר שאנחנו סתומות שלא יודעות לסגור חשבונות ואז מחפשות להאשים אחרים״. א׳ מספרת כי באיזשהו שלב, מהחשש שיתעצבן, הם הפסיקו לשאול שאלות וכסף המשיך להעלם.

"הימים הכי גרועים היו הימים שבהם היה אירועים במסעדה", מספרת ש'. עובדת אחרת סיפרה: "פעם אחת היה אירוע שהשאיר 1,000 שקלים בטיפים, אבל קיבלנו רק 600. כששאלנו למה, הוא אמר שזה 'עמלת העברה בנקאית'. כשדרשתי הסבר נוסף, הוא פשוט זרק לי 100 ש"ח ואמר לי לא להתחכם".

תגובת מנהל המקום:

"מי שרוצה לעבוד אצלי – עובדת. מי שלא טוב לה – יכולה ללכת. המלצריות הן קשקשניות ורכלניות שתמיד מחפשות להפיל אותי ואת העסק שלי. המסעדה שלי קיימת שנים, והיו עובדות שנשארו איתי הרבה זמן ונהנו מאוד, אז לא לנסות להוציא את המקום שלי רע. כל מלצרית שבחרה להיות איתי ביחסים – בחרה מרצון מלא. לא ניצלתי אף אחת אף פעם וגם לא לקחתי כסף. מי שרוצה להיפגש בבית המשפט – אני אגיע".