הנסיעה בירושלים הפכה לסיוט: "הפחד אמיתי, זה עלול להיות הסוף שלי"

תחנה בשכונת חומת שמואל בירושלים. ילדים עם תיקים ומבוגרים עם שקיות ממהרים להתיישב לפני שהאוטובוס יזוז. הברקס משתחרר בפתאומיות ובמהירות, וכולם מרגישים זאת. הנוסעים נעים מצד לצד, ואוחזים חזק במעקה כדי לא ליפול.

הנוסעים מספרים שהנסיעה נהייתה צפופה יותר, הקווים מגיעים בתדירות נמוכה יותר וחלקם אף מאחרים, הנהיגה נעשתה ״עצבנית״ יותר ופחות בטוחה. ״זה לא רק מעצבן״ מספר נוסע מבוגר. ״זה פחד אמיתי. בגיל שלי, מספיק נפילה אחת וזה סוף הסיפור.״ הטענות חוזרות על עצמן.

חברת 'סופרבוס' זכתה במכרז ב-2021 והחליפה את 'אגד' כספקית תחבורה ציבורית באזור דרום ירושלים, ומאז גוברות התלונות: אוטובוסים קטנים יותר, נהיגה מסוכנת לכאורה, בלימות חדות, טענות על שימוש בטלפון בזמן נהיגה, דילוג על תחנות ואף התנהגות לאומנית מצד הנהגים. כל זאת כאשר ברקע צפויה עליית מחירים נוספת בתחבורה הציבורית. המחיר עולה והאיכות יורדת. חלק מהתושבים חשים כי האחריות היא של 'סופרבוס', ושאגד היו ״יותר טובים״. אך בכל זאת, אם מדובר בבעיה מערכתית, מי אחראי עליה? מי מפקח עליה? ולמי בעצם מתלוננים?

פנינו לעיריית ירושלים. מהדוברות נמסר שההתנהלות של חברת האוטובוסים אינה באחריות העירייה. לפי הדוברות העירייה אחראית אך ורק על מיקום התחנות, הנגשתן והתכנון הכללי של התשתיות – אבל לא על הנהגים ולא על רמת השירות. עוד אמרו כי במקרה שיש לתושב תלונה, שלא יפנה לעירייה אלא לחברת האוטובוסים או למשרד התחבורה. במילים אחרות, כל עוד התחנה מונגשת ומסודרת – אל תבואו אלינו בטענות.

פנינו לגורם ״האחראי״ לטענת העירייה – משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. תגובתם הייתה רשמית מאוד, נוקשה אך ממבט ראשון גם מרגיעה: המשרד מסר שהוא רואה בחומרה רבה כל מקרה של אלימות, איום או פגיעה בנוסעי התחבורה הציבורית, ושתחבורה ציבורית חייבת להיות מרחב בטוח לכל נוסע. הם עודדו הגשת תלונות על הפרת תנאי שירות או פעולה המנוגדת לתנאי הרישיון, וציינו שבמקרים כאלו ננקטים צעדים מנהליים מול החברה והנהג. אם מדובר במקרה אלימות או איומים מצד הנהג – זו כבר עבירה פלילית והטיפול בידי המשטרה.

מהתגובה נראה שמשרד התחבורה לא מכיר את המצב בשטח, ומתייחס לנהלים הכלליים. ניסינו לפנות גם לרשות הארצית לתחבורה הציבורית, אך לא התקבלה תגובה רשמית. האם תגובת משרד התחבורה עוזרת לשפר את המצב בפועל? האם הנהלים הללו באמת מורגשים בשטח?

לצורך התחקיר, נעשתה בדיקה על קו 78 משכונת ארמון הנציב למרכז העיר. על פניו אמורים להיות 4 קווים בשעה – בפועל 2-3. בשעות הלחץ והעומס, התדירות נשארת אותו דבר, ובאוטובוס עצמו נוצרה צפיפות כה גדולה שאנשים לא הצליחו לעלות עליו. לקווים אין תגבור בשעת עומס, והדבר גרם לריבים באוטובוס, כמעט עד כדי אלימות פיזית.

בפינת האוטובוס עמד איש מבוגר שהתקשה לזוז מרוב צפיפות. אנשים ניסו לתת לו לשבת, אך מרוב הצפיפות והנהיגה הפרועה – הוא לא הצליח לזוז ונאחז במעקה כאילו חייו תלויים בו. "האם זה כל יום ככה?", שאלנו – והוא ענה: ״אני נוסע על הקו הזה פעמיים כל יום, ומתפלל שאני לא אמות בדרך, אבל אין לי ברירה אחרת״. האם תגובת משרד התחבורה מתיישרת עם המציאות בשטח לאותו הנוסע המבוגר?

פנינו ישירות לחברת 'סופרבוס'. נמסר כי החברה מבצעת מדי יום מאות נסיעות משכונות כמו חומת שמואל וארמון הנציב (שכונות מרוחקות ממרכז העיר, שבהן התחבורה הציבורית נחוצה אף יותר). הדובר אמר שהטענות שהוצגו להם כלליות, לא ממוקדות ולא מגובות בפרטי מקרים ספציפיים, ולכן יש ״קושי מהותי״ לבדוק אותן או להתייחס אליהן בצורה מקצועית. הם הוסיפו שהם מתייחסים ברצינות לכל פנייה, וששיתוף הפעולה עם המנהל הקהילתי של חומת שמואל מקודם במטרה לעודד את התושבים לדווח, כדי שהחברה תוכל לטפל בכל אירוע לגופו, ולשפר את השירות.

כל הגורמים אליהם פנינו עודדו נוסעים לדווח ולהתלונן, אך קשה לדרוש דבר כזה מהנוסע הממוצע. הגשת תלונה דורשת ריכוז ודיוק שלרוב הנוסעים אין זמן או יכולת להקדיש. כדי להתלונן לחברה (שגם ככה פלטפורמת התלונות שלה באתר האינטרנט לא נוחה), צריך לדייק: באיזו שעה קרה האירוע, באיזה מקום, באיזה קו, ואף יש מקום לכתוב מה שם הנהג, מה מספר האוטובוס ועוד פרטים. למה מצפים מנוסע ממוצע, שרק מחפש להגיע ליעדו, להתנהל כמו חוקר במשטרה, ועוד להתעמת עם הנהג בשביל זה? כל תגובות הגורמים הרשמיים עודדו תלונות ציבור, ובינתיים הטענות נשארות בין ״אנחנו לא אחראים״, ״תתלוננו״, ו״אין לנו מה לבדוק״.

כשהכדור עובר לתושבים הסיפור מקבל תפנית. החברה טוענת שהבעיה היא שאין פרטים מדויקים, אך מתברר שבשכונת חומת שמואל התמונה דווקא ברורה מאוד. פנינו לשלמה ואן, נציגי המנהל הקהילתי של חומת שמואל, שנמצא בקשר עם תושבי השכונה בנושא. מהשיחות איתם, עולה שהבעיה כבר מזמן אינה רק ״תחושה״ – אלא דפוס שלא מצליח להיעלם.

אן הדגישה שהמנהל הקהילתי נמצא בקשר עם הנהלת 'סופרבוס' ושהם מעדכנים אפילו בזמן אמת. עובדה זו מעלה שאלה: כמה חזק הקשר בין הנהלת החברה ובין עובדיה בשטח. אן סיפרה שהמנהל הקהילתי יוצא ל״מהלך חדש״ בשיתוף עם 'סופרבוס', הכולל משרד פרסום וקמפיין משותף. המטרה, לדבריה, היא לעודד את התושבים להתלונן ולדווח על בעיות בהתנהגות הנהגים, כדי שהחברה תוכל ״לאתר את הנהגים הבעייתיים ולטפל בהם״. היא לא הסתירה את עומק התסכול: ״אני לא חושבת שיש בן אדם אחד שמרוצה מההתנהלות שלהם. האיכות של הנהגים, כולם מתלוננים על זה".

אן נתנה דוגמה שממחישה מה זה ״מקרה ספציפי״: ״נהג שהוריד את כל הנוסעים בטענה שהאוטובוס תקול אך המשיך לנסוע כדי לחזור הביתה מוקדם; נהגים שמדברים בטלפון בזמן נהיגה ומסכנים את הנוסעים״, ועוד. היא הוסיפה שקווים כגון 505 ו-504 אמורים להיות לפי התקן 'קווים כפולים', כלומר אוטובוס ארוך שיכול להכיל יותר נוסעים – אך בפועל שולחים אוטובוסים קטנים.

שלמה, ראש המנהל הקהילתי, אמר שהם בדקו אפשרות לתביעה, והגיעו למסקנה שבמקום זאת הם רוצים לבנות ״מערך של תביעות נקודתיות״ נגד נהגים שפשעו או התנהלות שפגעה בנוסעים. הרעיון שלו פשוט: עוד תביעה ועוד תביעה, ובסוף מישהו ״יעשה חשבון״. במקביל, הוא אישר את מה שנאמר בשיחה עם אן: קמפיין תלונות בשיתוף החברה, וגם קמפיין נגד אלימות של נערים כלפי נהגים.

שלמה הוסיף ודיבר על תוכנית שמתמקדת רק בתחבורה ציבורית. מדובר במערך מתנדבים שיקפצו למקום כשקורה אירוע, במיוחד כי מי שחווה זאת הכי הרבה הם ״אנשים חסרי ישע ,ילדים או מבוגרים״, מה שמקשה עליהם להתעמת עם נהג, לבקש פרטים, או להתנהל מול תביעה. ״מוקד חירום״, קבוצת וואטסאפ, מישהו שיגיע, יאסוף פרטים ויעזור לקדם הליך.

כאן בדיוק נוצר הקונפליקט: מצד אחד, העירייה אומרת שזה לא עניינה, משרד התחבורה אומר שיש מנגנוני פיקוח ותלונות, והחברה אומרת שאין לה מקרים ספציפיים ולכן קשה לה לבדוק. מצד שני, גוף קהילתי מקומי מתאר מצב שבו התלונות כבר שנים לא שיפרו את השירות במידה מספקת, ולכן הוא עובר לשימוש בכלים חריגים יותר: קמפיין, לחץ ציבורי, ותביעות נקודתיות.

ישנה שאלה גדולה אם קמפיין התלונות והמערך החדש באמת יצליחו לייצר תיעוד סדור. אם כן, סופרבוס לא תוכל להישאר עם התשובה ש״אין פרטים״, ומשרד התחבורה לא יוכל להסתפק בהבטחה כללית ש״נפעל במלוא החומרה״. אך אם הקמפיין לא יצליח, התושבים יישארו עם אותה נסיעה, אותה תחנה, ואותה בלימה לכאורה שמגיעה בלי אזהרה, ועם פחות אמונה שמישהו במערכות ירים את הראש מהנהלים – ויראה מה קורה על הכביש.