"החדשות יגיעו אליי": כך הפך הפיד ל'עורך הראשי' של דור ה-Z

"ברשת מספיק לי לראות כותרת ותמונה, במקום לבזבז שעות על דברים שלא באמת מעניינים אותי", אומרת אגם, בת 24, כשהיא מתארת את אופן צריכת החדשות שלה. אגם, סטודנטית צעירה, רואה בטלוויזיה פורמט מיושן שלא מתאים לקצב החיים של היום. "פעם, אנשים היו צופים בטלוויזיה בשביל הבידור, אבל היום יש לנו את החופש לבחור מה לראות ובאיזה רגע", היא מסבירה. אגם אינה מקרה בודד. גם אלכס (שם בדוי), בן 19, מזהה את הפער: "ההורים שלי יושבים לראות חדשות בערב, ואני כבר קראתי הכול בטלגרם לפני עשר שעות. זה מרגיש כאילו הם חיים בדיליי". בעידן של תוכן זמין בכל רגע, הצעירים מעדיפים להתעדכן במהירות, בלי להמתין למהדורה ובלי להקשיב לפרשנים.

מחקר עדכני של פרופ' לורנה קאסטרו, חוקרת תקשורת מאוניברסיטת ברצלונה, ועמיתיה מצביע על מגמה ברורה: קבוצה הולכת וגדלה של צרכני חדשות מעדיפה להתעדכן דרך הרשתות החברתיות: אינסטגרם, טיקטוק וטלגרם, לרוב באופן מקרי ולא יזום. מדובר בקהל שמפגין עניין נמוך בפוליטיקה, כמעט שלא בודק מקורות מידע, ונוטה לאמץ את הגישה ש"החדשות יגיעו אליי". יותר מזה, אצל רבים מהם, החשיבה הביקורתית כלפי התכנים שמגיעים אליהם כמעט שאינה מופעלת. 

גם נויה, בת 23, מגלמת את התופעה: "אני מזמן לא צריכה טלוויזיה כדי לדעת מה קורה. אני מקבלת את מה שצריך לדעת בסטוריז, ואם משהו חשוב קורה, אז אנשים ישר משתפים". הסטטיסטיקה העדכנית של איגוד האינטרנט הישראלי תומכת בדבריה של נויה: 90% מהצעירים בגילי 22-18 בישראל משתמשים באינסטגרם, ו-80% בטיקטוק. גם טלגרם רשמה עלייה חדה, עם 77% שימוש בקרב גילאים אלו. נתונים אלו מעידים בבירור על המעבר החד לצריכת מידע דרך הרשתות החברתיות.

אז אם הצרכן מרוצה והמידע מגיע בלחיצת כפתור, מה רע בכך? התשובה אינה פשוטה. הפלטפורמות הפופולריות מתבססות על פורמט אחיד: תוכן קצר, מסרים חזותיים מקוטעים שמתחלפים ללא הפסקה. מבנה זה מחליף את התבנית המסורתית של כתבה עיתונאית, שנועדה להציג מידע בהקשר רחב ועומק של טיעונים מורכבים יותר.

החדשות כגירוי: למה סרטון של 10 שניות מרגש יותר מכתבה?

מאחורי התופעה של צריכת חדשות ברשת מסתתרת מגמה עמוקה יותר, כזו שלא נוגעת רק לבחירת הפלטפורמה, אלא לאופן הקוגניטיבי והרגשי שבו הדור החדש צורך תקשורת. פסיכולוגים טוענים כי הרצון לקבל מידע כאן ועכשיו, בלי לעבור דרך מהדורה שלמה או עיתון מודפס, לא נובע מעצלנות, אלא מתגובה נוירולוגית. מדובר בהרגל שמושפע מהצורך בסיפוק מיידי, תופעה שמכונה לעיתים "התמכרות לדופמין" – החומר במוח שאחראי על תחושת הנאה ותגמול.

השימוש האינטנסיבי ברשתות החברתיות גורם לשחרור מתמיד של דופמין, מה שמוביל את המוח להתרגל לגירויים קצרים ומהירים. ככל שהחשיפה עולה, כך גם הסבלנות לתכנים ארוכים פוחתת. התוצאה: צעירים מעדיפים להתעדכן דרך סרטונים בני שניות ופוסטים ויזואליים. "בקושי יש לי סבלנות לסיים סרט של שעה וחצי, אז ברור שלא אשב שעות מול לייב עם אנשים שמדברים בלי סוף ולא מגיעים לתכל'ס," אומרת אניס, בת 24.

במילים פשוטות: המוח מחפש סיפוק מיידי, והחדשות צריכות להתאים את עצמן. צעירים מתרגלים לכך שכל תוכן חייב "לתפוס" ולעניין אותם בתוך שניות: "אם זה לא מעניין, אני גוללת הלאה," אומרת עדי, בת 22. כך, סרטון של 10 שניות עם מוזיקת רקע, טקסט בולט ואימוג'י דרמטי יגרוף צפיות, בעוד שכתבה עם טיעונים שקולים תיזנח. כך, בעידן של צריכה מהירה, כל מה שמרגיש "כבד" או מורכב מידי נדחק הצידה. 

מכאן קצרה הדרך להבנה כיצד ההרגלים האלו משפיעים על צריכת החדשות ותפיסת המציאות של צעירים. בהקשר הזה, אגם מציינת תופעה מדאיגה: במקום לחפש כתבות מעמיקות, היא מעדיפה לקרוא תגובות. "אני אוהבת לראות את הדברים ישר ולעניין. אם אני רוצה להבין לעומק, אני פשוט מסתכלת בתגובות – לפעמים זה מכניס אותי לעניינים יותר מהר מלחפש כתבות". כלומר, גם כשצעירים מחפשים "עוד מידע" כדי להתעמק בנושא, הם לעיתים עושים זאת דרך תוכן נגיש ומהיר, כגון תגוביות ("טוקבקים"), ולא דרך חיפוש עצמאי וקריאה של כתבות מקיפות.

כשהפיד קובע את התודעה: איך החדשות המהירות משפיעות על החשיבה ומה עושים עם זה?

הרגלי הצריכה החדשים של צעירים עשויים לגבות מחיר כבד בטווח הארוך. חוקרים מזהירים כי חשיפה קבועה לסוג כזה של מידע עשויה להשפיע על היכולת להתרכז ולפתח חשיבה ביקורתית. הדבר בולט במיוחד בתחום צריכת החדשות. במקום להבין תהליך שלם או הקשר רחב, הצרכנים הצעירים נחשפים למקטעים אקראיים של מידע, שנחרטים בזיכרון לא בשל חשיבותם, אלא משום שהצליחו לעורר תגובה מיידית ומספקת ברגע הצפייה.

אבל החלק המפתיע באמת הוא שמאחורי הרגלי הצריכה השטחיים מסתתרת גם סכנה אמיתית לדמוקרטיה. בהיעדר חשיבה ביקורתית, קשה לנהל שיח ציבורי מעמיק. כאשר אנחנו לא בודקים או שואלים שאלות, דעת הקהל הופכת לחשופה יותר להשפעות חיצוניות, כולל חדשות כזב ("פייק ניוז"). ההרגל לצרוך מידע במהירות משפיע גם על התרבות החברתית שלנו: פחות סבלנות, פחות העמקה, ויותר תגובות אימפולסיביות. כך הולך ונבנה דור שמתנהל לפי הקצב של הפיד, אך מתקשה להבין את המורכבות של המציאות שסביבו.

השלכות אלה אינן בהכרח גזירה משמים. לצד האתגרים שמציבים הרגלי הצריכה החדשים, יש גם הזדמנות לחשיבה מחודשת על תפקידם של כלי התקשורת, מוסדות החינוך והציבור עצמו. הפתרון אינו טמון בהכחשה של המציאות הדיגיטלית, אלא ביצירת איזון: שילוב בין תכנים קצרים ונגישים לבין עידוד לצריכה מודעת ומעמיקה יותר, באמצעות חינוך לחשיבה ביקורתית ושימוש מושכל ברשתות החברתיות. גם בעידן של מידע אינסופי, עדיין יש מקום לשאול, להבין ולבחור.