בלי צנזורה, בלי עורך, בלי אחריות: טלגרם משנה את חוקי המשחק החדשותיים

"תוך שתי דקות ידעתי מיהם ששת החטופים שנרצחו בשבי באוגוסט האחרון – והכול מתוך הטלגרם, הרבה לפני שהתקשורת בכלל העזה לדבר על זה", כך אומרת אפרת (23), צרכנית חדשות בטלגרם. מאז מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 ופרוץ המלחמה בעזה, הפכה אפליקציית טלגרם לכלי מרכזי לצריכת חדשות בזמן אמת עבור הציבור הישראלי. טלגרם היא אפליקציית מסרים מיידיים המאפשרת יצירת ערוצים פתוחים לקהל הרחב והפצת תוכן בהיקף בלתי מוגבל בזמן אמת – ללא צורך בהזדהות וללא מנגנוני פיקוח. בזכות השילוב בין מהירות ההפצה, אנונימיות המפרסמים והפתיחות שמאפשרת לכל משתמש לפתוח ערוץ חדשות משלו – טלגרם הפכה לזירה חמה של עדכונים מיידיים, אך גם לשטח הפקר של שמועות ודיסאינפורמציה.

נדמה כי בעולם כולו ניכרת מגמה ברורה של מעבר מצריכת חדשות בתקשורת המסורתית לרשתות החברתיות. תהליך זה מתרחש בין היתר משום שהמרחב הדיגיטלי מאפשר לכל אחד להפיץ מידע במהירות, בקלות וללא כל רגולציה עיתונאית. כאשר הסביבה התקשורתית פרוצה וכל משתמש יכול לשתף תכנים – בין אם אומתו ובין אם לא – נוצר שיח שאינו מבוסס עובדות.

כבר בנובמבר 2023 דיווחה חברת בזק על זינוק דרמטי בשימוש בטלגרם: מספר ההתקנות של האפליקציה הוכפל, והיקף הכניסות של המשתמשים גדל ב-50%. לפי נתוני איגוד האינטרנט הישראלי, בשנת 2024 כ-70% מהישראלים דיווחו כי השתמשו בטלגרם – עלייה של כ-16% לעומת 2022. מתוך כלל המשתמשים, כ-43% עושים שימוש יומיומי באפליקציה, כאשר השימוש האינטנסיבי ביותר בולט בקרב צעירים בני 18 עד 44 – מעל 58% מהם מוגדרים כמשתמשים קבועים. בליל התקיפה האיראנית על ישראל, ב-14 באפריל 2024, מעל ל-3 מיליון ישראלים פתחו את טלגרם לקבלת התראות בזמן אמת, בשעות של חשש וחוסר ודאות.

נדמה שהסיבה לפופולריות של טלגרם טמונה בחוויה האישית של המשתמשים – בהרגלי צריכת חדשות, בתפיסותיהם לגבי התקשורת המסורתית ובאופן ההתעדכנות שלהם. תחושת הסקרנות, השליטה והרצון לדעת מהר יותר מאחרים הם מרכיב מפתח – במיוחד בקרב צעירים. יואב (25) ממעלה אדומים מתאר את עצמו כ"היפר-צרכן חדשותי", שעוקב אחר דיווחים ממקורות רבים, אך לדבריו, טלגרם מספקת לו את המענה המדויק ביותר: "יש לי לפחות עשר קבוצות טלגרם מהן אני מתעדכן כל יום. חלק מהן פרוצות וללא סינון, ואין לי מושג מי מנהל אותן. יש גם ערוץ או שניים של עיתונאים אמיתיים שלפעמים אני מוודא שם שהמידע נכון, אבל כשבא לי תכל'ס – מהיר, בלי צנזורה, עם מידע שאסור עדיין לחשוף – אני מסתכל בערוצים האחרים. תמיד שם זה מגיע קודם. זה בדיוק מה שאני אוהב בטלגרם, המהירות ותחושת השליטה".

אביב (21) מירושלים מחזק את אותה חוויה: "אני מודה שאני סקרן, והטלגרם עונה לי על הצורך הזה לדעת הכול ומהר. לפעמים מהירות הדיווח מצילה חיים. אם דווח שיש אדם חשוד שמסתובב בירושלים ואני שם, אני יודע להיזהר ולהיות ערני, בזמן שהדיווח מהתקשורת המסורתית איטי ויגיע אליי בדיליי, אם בכלל". שניהם מדגישים את אותו יתרון ברור: מהירות על פני אמינות. נדמה שלהיות "עם היד על הדופק" חשוב יותר מאשר לוודא את אמינות המידע.

"היצר האנושי רוצה לראות את הדברים כמו שהם, בלי טשטוש", אומר אביב. "בטלגרם אין פילטרים לתכנים – זה התכל'ס, ומי שרוצה תכל'ס, וכולנו כאלה, בטח במדינה כמו שלנו, מחפש שם", מוסיפה הדס (24). מהדברים עולה כי החוויה הלא-מצונזרת של טלגרם – הכוללת קטעי וידאו ותמונות לעיתים קשים לצפייה – נתפסת כיתרון. "גם אם המידע קשה לצפייה או שאמינותו בספק – אני מעדיפה את זה", מסכמת אפרת. נראה כי משתמשים מעדיפים לדעת, גם אם המידע חלקי או לא אמין – מאשר להרגיש מנותקים או תלויים בגורם שיחליט מה מותר להם לראות.

בקרב חלק ממשתמשי טלגרם קיימת תחושת ניכור כלפי התקשורת הממוסדת, הנתפסת כדרמטית ומהונדסת. טלגרם, מנגד, נתפסת כאלטרנטיבה המספקת מידע חדשותי "לא מתווך". "בטלגרם הכול בפרצוף. בלי לנסות למכור תבניות כמו בטלוויזיה ובלי להסתיר מידע שלא משרת את הערוץ. אין שם פרשנים שצועקים, אין אולפן דרמטי – יש פשוט את מה שקרה. אני סיימתי עם חדשות בטלוויזיה – רק טלגרם", אומרת הדס. אפרת מצטרפת לדבריה וטוענת כי זמנם של אולפני החדשות פג: "למי יש זמן לראות חדשות בטלוויזיה? למי יש כוח לחפירות של מהדורות שמסננות מידע לפי אג'נדה? בטלגרם המידע נקי – אתה מקבל הכול בלי צנזורה, לי זה חשוב". לתחושת חוסר האמון מצטרף גם דוד (26): "ערוצי החדשות ממסגרים הכול איך שנוח להם – בטלגרם זה פחות ככה". השלושה נוטים להאמין שהחדשות החשובות כבר ימצאו אותם, ובוחרים בטלגרם כדי להשלים מידע ולראות את הדיווח המלא – ובכך מייצגים את פרופיל צרכני החדשות ברשתות בלבד.

מאחורי העלייה בשימוש בטלגרם מסתתר גם צד בעייתי. תכנים מתגלגלים במהירות, כמעט ללא סינון או אחריות – והכול בשם "מהירות הדיווח". לפי איגוד האינטרנט הישראלי, אחד מכל חמישה ישראלים העביר מידע שהתברר כשקרי, ואחד מכל ארבעה הפיץ התראה מבלי לבדוק אם היא נכונה. הסיבה טמונה לא רק ברצון להתעדכן, אלא גם בצורך להיראות מעודכנים. שיתוף מידע בזמן אמת, גם אם לא אומת, משדר תחושת שליטה וחיבור לנעשה. "התחרות על ההותר לפרסום והבלעדיות הופכת להיות משהו שבקצה יש אנשים שסובלים ממנו", אומר אביב. "כולנו יודעים את זה, ועם כמה שזה מביך להודות – כולנו רוצים להיות הראשונים שמפרסמים ולקבל הכרה מהסביבה". גם יואב משתף: "אני די מכור ללדעת לפני כולם ולהעביר הלאה. אני יודע שזה בעייתי, אבל זה מראה לכולם שאני בעניינים – בטח במצבי חירום".

בחברה שבה "לדעת ראשון" שווה ערך ליוקרה – הפצת מידע לא מאומת הופכת לכלי למיצוב חברתי. דוד, סטודנט לתקשורת, לוקח את זה צעד קדימה: "אני מופתע שאני אומר את זה, אבל יש בי רצון להיות הראשון שמודיע לחבר'ה מה קורה בעזה או מה מצב החטופים – כאילו אני סוג של עיתונאי כבר מעכשיו". במדינה רוויה בדיווחים, שמועות ועדויות מכל כיוון – האחריות כבר לא רק של העיתונאים, אלא של כל אחד ואחת מאיתנו. התחרות על "ההותר לפרסום" גובה מחיר כבד: היא פוגעת באנשים שמאחורי הדיווח – וביניהם משפחות חטופים ולוחמים, אזרחים וילדים. הבחירה להמתין ולא לשתף – היא עצמה ביטוי לאחריות אזרחית