יותר חשיפה, פחות פילטרים: כך כבש הטלגרם את העיתונות

מהפכת הרשתות החברתיות הוכיחה בשנים האחרונות את היכולת של הרשתות להשפיע על כמעט כל תחום בחיינו. בשנים האחרונות ראינו פוליטיקאים משתמשים ברשתות החברתיות כפלטפורמת קידום עצמי ולאג'נדה פוליטית. בעולם הפרטי, אלפי עסקים פתחו חשבונות עסקיים. לכן, היה ברור כי התופעה תגיע גם לעולם העיתונות ונראה את הרשתות החברתיות משפיעות על אופן צריכת החדשות שלנו. 

כאשר מדברים על עיתונאים ברשתות החברתיות בישראל בשנת 2025, אי אפשר להתעלם מרשת "טלגרם". לפי מחקר של איגוד האינטרנט הישראלי משנת 2024, 70% מהישראלים משתמשים בטלגרם. מה שמעניין יותר בנתוני איגוד האינטרנט הוא שבאותה שנה הרשת החברתית שחוותה את העלייה הגבוה ביותר היא טלגרם, עם עלייה של 16% בקרב המשתמשים. בנוסף, העלייה חוצה גילאים, כאשר הנתונים מראים כי גם בקרב צעירים וגם בקרב מבוגרים ישנה עלייה במשתמשים. 

עידן רינג מאיגוד האינטרנט כתבב"עין השביעית" שבתקופות שיא של המלחמה – גם בהתחלה של המלחמה השבעה באוקטובר וגם במלחמה מול איראן – ערוצי חדשות בטלגרם חוו עליה של עשרות אחוזים, מה שמראה את קצב הגידול המהיר של הפלטפורמה ואת האפשרויות שלה. 

איפה זה פוגש את עולם העיתונות? עיתונאים רבים ראו את הפוטנציאל שיש ברשת הזו ואת האפשרות להגדיל את החשיפה שלהם לקהל. אריאל כהנא, כתב מדיני של "ישראל היום", הסכים להתראיין ל"שומרי הסף" ומספר על היתרונות של הטלגרם: "מאז שהרשתות החברתיות קיבלו מקום מרכזי בחיינו, העיתונות משתמשת בו לקידום. ראינו את זה בתקופה הקודמת עם טוויטר אבל הטלגרם לקחת את זה למקום גבוה יותר. בטלגרם, לעומת הטוויטר, אין תגובות על מה שאני מעלה והעוקבים מקבלים פשוט את ההודעה בלי יכולת להגיב. בנוסף, אין בטלגרם את האלגוריתם של הטוויטר שעוצר אותי מלעלות עוד תכנים. אני יכול לשלוח כמה שבא לי". 

עיתונאי נוסף שדיבר עם "שומרי הסף" על הנושא הוא תמיר מורג, הכתב המדיני של ערוץ "עכשיו 14". הוא מסכים עם כהנא על יתרונות הטלגרם, אך מוסיף: "היתרון הברור ביותר על הטוויטר הוא האלגוריתם כמובן. היכולת שלי לכתוב כמה הודעות שאני רוצה ולקבל את אותה כמות חשיפה היא חשובה. אני עדיין משתמש בטוויטר כדי לכתוב באנגלית, יש לי חשיפה לקהל דובר אנגלית, אבל כיום אני בעיקר בטלגרם". 

מורג מציין עוד יתרון בטלגרם: "הערוץ האישי נותן לי אפשרות למתג את עצמי מחדש ברשת ובעיקר נותן לי אפשרות לאפיק כלכלי נוסף בעזרת שיתופי פעולה כאלה ואחרים". 

את היתרונות האלה, עיתונאים רוצים לנצל כדי לקדם את עצמם. כדאי לזכור כי מקצוע העיתונות מלא בקרבות אנושיים ומקצועיים על נוכחות ועל חשיפה תקשורתית דרך נרדף אחר סקופים ורייטינג אך בעבודה עיתונאית ברשתות, התחרות שונה, ואולי יותר אישית. 

"אני לא יודע לשים לב על תחרות אישית בטלגרם. למרות הכמות הגדולה של העיתונאים שבטלגרם, הרוב מתמקדים בעצמם. מה שכן צריך להגיד, זה שבגלל הכמות הגדולה של העיתונאים בטלגרם, חשוב להצליח לייצר לעצמך נישה משל עצמך ולא רק לתת לציבור את המידע הפשוט, להוסיף עמדות אישיות, להוסיף הומור, הכל כדי לבלוט מהשאר ולייצר את החשיפה", מסבירמורג. 

לכהנא יש תובנות אחרות. "יש לנו תחרות על פרסומים, מי מצליח לפרסם את המידע ראשון, הכל ברוח טובה בדרך כלל אבל זה כן משהו שקורה בטלגרם. חוץ מזה, התחרות על סקופים עדיין קיימת גם בטלגרם אבל החשיפה שונה ממה שמוכר. לדוגמה, אני יודע שאני לא אחד הערוצים הגדולים ביותר בטלגרם, אבל מצד שני אני גם יודע שפרסומים שלי מועברים בקבוצות ואטצאפ וכדומה. זו גם דרך של תחרות בין עיתונאים ברשתות, לשמוע על המעבר של הפרסומים בין הקבוצות והרשתות". 

לא רק התחרות יכולה להיות מושפעת מהחשיפה ההולכת וגוברת של הטלגרם. גם המעורבות של הערוצים המסורתיים והמעסיקים הרשמיים של העיתונאים מושפעים והם יכול להתנות חוקים וכללים מסוימים. 

"יש כללים מסוימים. כאשר יש איזה סקופ רציני, הם [מערכת העיתון] יעדיפו שהוא יפורסם קודם כל ב"ישראל היום" ורק אחר כך אני אפרסם בערוץ טלגרם. עוד משהו זה טור סוף השבוע שלי. אני מצרף אותו גם לערוץ טלגרם אבל עוצר אותו בחצי, ככה מי שרוצה לקורא את הסוף צריך לקחת מהעיתון או מהאתר. אבל צריך לזכור משהו חשוב. אני עובד ב"ישראל היום", להם אני מחויב, אבל יש להם אינטרס שהערוץ שלי יצליח. זה יגדיל את החשיפה שלהם גם. לכן, טוב להם שאצליח גם בטלגרם, אבל כמובן עם גבולות". 

אצל מורג,  בערוץ 14 המצב מעט שונה. "האמת שלא דיברו איתי בחיים על כללים בערוץ. אני חושב שההפך הוא הנכון. במצב שבו בתקשורת הפרסונה וה"נאמברים" [כוכבים] הופכים לחשובים יותר ויותר, טוב לערוץ המסורתי שיכירו את העיתונאי לא פחות משיכירו את הערוץ", מסביר מורג. 

מה שמעניין בדברים של כהנא ומורג זה ששניהם מסכימים שכלי תקשורת מסורתיים רואים ערך, ולא חיסרון, בערוצים הפרטיים בטלגרם של העיתונאים שלהם. אולם לא כל הערוצים קבעו לעצמם דרך פעולה וקווים מנחים בנושא.  

בכתבה של עידן רינג מ"העין השביעית" שהוזכרה בתחילת הכתבה, דובר על ערוצי החדשות הגדולים שנמצאים בטלגרם כמו "אבו עלי אקספרס" ו-"חדשות מהשטח בטלגרם". ערוצים אלה לא מנוהלים על ידי עיתונאים מקצועיים אך הם המקור חדשותי של מאות אלפי ישראלים כאשר יש להם מעל חצי מיליון עוקבים. הבעיה עם הערוצים האלה היא שהם לא עובדים לפי כללי העיתונות המקצועיים ומלאים בדיסאינפורמציה. 

"האמת שלא התלהבתי מהם" אומר כהנא, "אני לא מרבה לצרוך ערוצים אחרים בטלגרם, אבל כמובן שמעתי על הערוצים האלה. הסתכלתי קצת והאמת לא הרגשתי שהם נותנים משהו נוסף. אני לא רואה בהם מתחרים, קל וחומר שלא רואה בהם מקורות אמינים". 

מורג מחזיק בעמדה שונה בנושא: "צריך לדעת להבדיל בין הערוצים. יש כאלה שנכון, הם מלאים בדיסאינפורמציה אבל יש כאלה שלמדתי להכיר את האמינות שלהם. אני לא רואה בהם תחרות כי התפקיד והמטרות שונות, אבל כאלה שיש להם אמינות, בהחלט יוצא לי לקחת מהם פרסומים ומידע". 

תופעה מעניינת נוספת שאפשר למצוא בטלגרם היא עיתונאים שמשתפים פרסומים של עיתונאים מכלי תקשורת מתחרים. גם כאן הערוץ המסורתי יכול לקבוע כללים מפחד לפגיעה בתפוצה שלהם. אולם בשיחה עם מורג וכהנא, הם הביאו את אותה  תשובה אופטימית: "שיתופי הפעולה האלה באים בדרך כלל ממקום של חברות עם העיתונאי השני. גם אם זה חוצה ערוצים, אתה רוצה לפרגן לחבר שלך. כל עוד זה לא פוגע בערוץ המסורתי שלך, אין סיבה שזה יוביל לבעיה", אומר מורג. 

וכהנא מוסיף: "האמת אתה הראשון, שכשהוא מדבר איתי על הטלגרם, ששם לב לנושא הזה. אני עושה את זה מחברות ולפעמים גם צוחקים על זה בינינו. העיתון לא אמר על זה כלום, אבל יכול להיות במקומות אחרים כן ירצו לעצור את זה. זה לא נראה לי נכון". 

עבודת העיתונאים עוברת שינויים בעידן הרשתות החברתיות. היבט מרכזי של שינויים אלו נוכח בעבודת העיתונאים בטלגרם. אריאל כהנא ותמיר מורג חושפים חלק מהיתרונות המקצועיים של הטלגרם: חשיפה רחבה לציבור, חופש מהאלגוריתם של הטוויטר, חיזוק המותג האישי ואפילו אפשרויות כלכליות חדשות. 

לצד זה, נראה שישנם אתגרים שהעיתונות תצטרך למצוא להם פתרונות, כמו התחרות בין עיתונאים שמתנהלת בצורה אחרת מזו שבערוצים המסורתיים והפער בין עיתונאים מקצועיים לבין ערוצים שמפיצים מידע בלי אחריות עיתונאית. הטלגרם כבר לא סתם כלי נוסף, הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה העיתונאית היום, ולמרות האתגרים, נראה שהעיתונאים מאמצים אותו בשתי ידיים.