המערב הפרוע של הרשתות: דווקא טראמפ יביא לשינוי?

המדיום הוא המסר, קבע חוקר המדיה מרשל מקלוהן, ובעצם חזה את המציאות בת ימינו: המאפיינים של כלי התקשורת הם אלו שיכולים לבסס את התרבות הפופולרית. אם הטלוויזיה העצימה את החזותיות והעניקה משקל רב ליופי – פוליטיקאים נאים שעוברים מסך (כגון קנדי) הצליחו להתברג בצמרת ולזכות באהדת הציבור. ואם הרשתות החברתיות מייצרות שיח בלתי אמצעי ונטול רגולציה – אז המציאות עשויה להתמלא ב"פייק ניוז" ללא בקרה ותיווך. פוליטיקאים "אותנטיים", כגון טראמפ, שכללו את השימוש ברשתות והצליחו להשיק קו ישיר לבוחרים שלהם ולציבור כולו, מעל לראשה של העיתונות המסורתית. אלא שביישורת האחרונה, האמצעי הזה הוביל להתפרעויות בקונגרס האמריקני ולאלימות בפועל – ולהחלטה עקרונית על צנזורה ועל חסימה מצד "בעלי הבית" של הרשתות החברתיות. האם דווקא טראמפ, שזכה לתהילה הודות לחופש ולעצמאות שלו בטוויטר, יהיה זה שבגללו עולם הרשתות ישתנה ויהיה נתון תחת חקיקה מוסדרת?